המערכת
"ארגוני הפשיעה בישראל הם ארגוני טרור לכל דבר!". כך אמר הבוקר עו"ד רואי כחלון, ראש המטה למלחמה בפשיעה בחברה בערבית במשרד רה"מ בכנס "לוקחים אחריות – יוצאים ממעגל האלימות" שנערך היום באצטדיון "סמי עופר" בחיפה. "מדינת ישראל", הוסיף כחלון, "מתמודדת עם איום אסטרטגי , שהוא האלימות בחברה הערבית ולכן עלינו להקצות את כל המשאבים האפשריים, כדי להתמודד עם האיום הזה. ארגוני הפשיעה במדינת ישראל הם ארגוני טרור לכל דבר וכך צריך לנהוג כלפיהם. לצערנו, האלימות נכנסה גם למערכת החינוך. חובתנו היא להגן כל המורים ועל התלמידים ולוודא שהכסף שמוקצה למערכת החינוך מגיע במלואו לתלמידים".
ראש העיר חיפה, יונה יהב, בכנס הארצי “לוקחים אחריות – שוברים את מעגל האלימות”, המתקיים בשעה זו באצטדיון "סמי עופר" בחיפה:
"חרם הוא אלימות. נקודה. כל מקרה של חרם, הדרה או פגיעה מתמשכת בילד או בנער – צריך להגיע לשולחני. לא כדי “לדעת”, לא כדי לסמן וי, אלא כדי לפעול".
"אני עומד כאן הבוקר לא רק כראש עיר, אלא כאדם מודאג. וכשצריך, ואתם הרי יודעים זאת – גם כאדם שאומר דברים לא נוחים.
משהו רע קורה לחברה הישראלית. לא ביום אחד, לא באירוע בודד –אלא כתהליך. איטי, מצטבר, מסוכן.
האלימות כבר מזמן לא שייכת רק לשוליים. אנחנו רואים אותה בהפגנות – במקום ויכוח יש צעקות, במקום מחלוקת יש שנאה. אנחנו רואים אותה במגרשי הספורט – שבהם ילדים לומדים שהשפלה היא חלק מהמשחק, ושקללות הן לגיטימיות אם אתה “בצד הנכון”.
ואנחנו רואים אותה מתקרבת גם לזירה הפוליטית, ובאופן הולך וגובר לקראת בחירות. המילים נהיות קשות יותר, הקווים האדומים נעלמים, והתחושה היא שהכול מותר – ובלבד שהצד שלי ינצח. והמחלה הזו, מחלת האלימות, מחלחלת. לבתי הספר, לרשתות החברתיות, לשכונות, ולמשפחות. אלימות לא מתחילה במכה. היא לא מתחילה באקדח. היא מתחילה באובדן בלמים. בחוסר כבוד בסיסי. בתחושה שמי שחושב אחרת הוא אויב – לא שותף. היא מתחילה בפוסט זדוני ברשת שאף מבוגר לא עוצר, או בעובר אורח שרואה – ומעדיף לא להסתבך.
האלימות בבתי הספר לא מתחילה במכה. ברוב המקרים היא מתחילה בשקט. בחרם. בילד שיושב לבד בכיתה, בילדה שאף אחד לא פונה אליה, ובמבוגרים שרואים – ולא תמיד עוצרים.
אני אומר כאן בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: חרם הוא אלימות. נקודה. מי שמתייחס אליו כאל “בעיה חינוכית שולית” – טועה. ומי שמטפל בו מאוחר מדי – נכשל. ולכן אני מצהיר כאן היום, באופן ברור ומחייב: כל מקרה של חרם, הדרה או פגיעה מתמשכת בילד או בנער – צריך להגיע לשולחני. לא כדי “לדעת”, לא כדי לסמן וי, אלא כדי לפעול.
הכנס הזה שם זרקור על החברה הערבית – ובצדק. צריך אומץ לעשות זאת, ואני לא מתכוון להתחמק ממכת המדינה הזו – 27 נרצחים מתחילת השנה, מתחילת החודש הנוכחי! בחברה הערבית מתרחשים היום דברים קשים מאוד. אלימות, פחד, אובדן שליטה,
ובעיקר – אובדן תקווה. אבל האמת חייבת להיאמר ביושר: הבעיה איננה התרבות. הבעיה היא ההזנחה. ההפקרה. והעובדה שמערכות שלמות הגיעו מאוחר מדי, ולעיתים – לא הגיעו בכלל. ומי שחושב שאפשר לבודד את האלימות בחברה הערבית, ולראות בה עניין “מגזרי” – לא מבין את גודל הסכנה. אלימות שלא מטופלת במקום אחד – מתפשטת. מחזקת נורמות מסוכנות. ומחלישה את החברה הישראלית כולה. ולכן, הכנס הזה איננו עוד יום עיון. הוא קריאת השכמה לכולנו: לפוליטקאים, לאנשי החינוך, למנהיגי הדת והקהילה, לאנשי התעשייה, למערכות המשפט ולגורמי האכיפה: התפקיד שלנו אינו רק ללמד, להסביר או לנהל – אלא להציב גבולות.
להיות נוכחים. ולהתערב בזמן. אם נמשיך להסביר במקום לפעול – נאבד עוד דור. אם נמשיך להתווכח מי אשם – נפסיד כחברה.
אבל אם ניקח אחריות, באמת, נצליח להביס את המגיפה הזו, מגיפת האלימות.
כאן בחיפה אנחנו יודעים שאין לנו את הפריבילגיה להתעלם. עיר מעורבת, עיר חיה, עיר שמבינה שאלימות היא איום ישיר על עצם החיים המשותפים. ולכן אנחנו בוחרים לקחת אחריות – לא מחר, אלא עכשיו".
ראש מינהל החינוך בעיריית חיפה, אילנה טרוק, בכנס למניעת אלימות המתקיים בחיפה: "עיריית חיפה מציגה תפיסה חינוכית-ערכית הרואה באחריות למניעת אלימות, חרמות ופגיעות לא תגובה נקודתית, אלא מדיניות מערכתית מתמשכת, המבוססת על זיהוי מוקדם בתוך קבוצת השווים, חיזוק תחושת הביטחון והשייכות של התלמידים והצבת גבולות וערכים ברורים. במסגרת זו הושקה תוכנית “אחרים חברתיים”, להכשרת תלמידים בתפקיד חברתי, מלווה בליווי מקצועי, כשכבת מניעה ותמיכה בזמן אמת. תפקידה של מערכת החינוך הוא לא רק ללמד ידע אלא לעצב אקלים ותרבות, וכי האחריות מוטלת על כלל השותפים – מורים, מנהלים, הורים והרשות המקומית לפעול בעקביות, בשיתוף פעולה וללא הסרת מבט, למען רווחתם וביטחונם של כל ילד וילדה".
שלי קרן, יו"ר איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות בישראל, בכנס למניעת אלימות בחיפה: "אלימות היא לא גזירת גורל. בעבודה נכונה, תהליכית ורב מערכתית ניתן לצמצם אלימות בצורה משמעותית. דרושים לכך קירבה לבני הנוער לקיום שיחה והדרכה עימם, קביעת נהלים וכלים ברורים לטיפול מקצועי יעיל ואחריות מצד כולנו. כדי לחולל שינוי, צריך צעדים אמיצים ושיתוף פעולה מצד כולנו".
אינה זלצמן, סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי במשרד החינוך: "המסר שאותו עלינו להעביר לתלמידים הוא מסר שמעודד פנייה לבקשת עזרה. אף תלמיד לא צריך להתמודד עם קושי לבד. חובתנו להבהיר לתלמידים שבקשת עזרה מעידה על חוזק ולא על חולשה. על כולנו חלה החובה לוודא שאף ילד לא נשאר לבד!"
סיגל כהן, מנהלת מחוז חיפה במשרד החינוך: "הכנס בו אנו נמצאים היום הוא עדות לשותפות המקצועית בעיצוב דמותה של מערכת החינוך, שהיא תמונת מראה של תהליכים חברתיים במדינה. על כולנו מוטלת אחריות על עתיד החברה ועל כן עלינו לשמש כמצפן ערכי ומוסרי, גם כשהמציאות סוערת".
משה (שינו) זוארץ, יו"ר ההתאחדות לכדורגל בישראל: "האלימות לא מתחילה מהכדורגל. היא מתחילה מהחברה והכדורגל הוא בבואה של החברה הישראלית. החברה הישראלית היא חברה אלימה. האחריות לטפל בזה היא של כולנו – של מערכת החינוך, האכיפה והענישה. הענישה על אירועי אלימות חייבת להיות חמורה יותר. גם למועדונים יש אחריות בזה והם נענשים, ואנחנו מעלים את רף הענישה. אני מקווה שכבר בשנה הבאה נוכל להגיד שהצלחנו לצמצם את אחוזי האלימות והגזענות בכדורגל".
חיים ביבס, ראש העיר מודיעין מכבים רעות ויו"ר מרכז השלטון המקומי: "השקעה במערכת החינוך הופכת את העיר לטובה יותר – לתלמידים מצליחים יותר ולאחוז מתגייסים גבוה יותר. החובה שלנו, כראשי רשויות, היא לגבות את המערכת כי אם לא נעשה את זה, נחווה מחסור אדיר בכח אדם, ובוודאי לגבות אותה כשהיא מתמודדת עם אירועי אלימות. לצד זאת, עלינו להשקיע בהחדרת השימוש בטכנולוגיה במערכת החינוך – גם בגני הילדים וגם בבתי הספר. רק אם ניישם את שני העקרונות האלה, נוכל להוביל את מערכת החינוך רחוק".
קרדיט צילום ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה
